יצירת קשר 
עמוד ראשי 
|
בולדוג - תקן הגזעתרגום לעברית - בן קרפל
תאריך פרסום התקן התקף המקורי: 24.03.2004 שימוש: כלבי לוויה והרתעה. סיווג F.C.I. : קבוצה 2 הופעה כללית: פרווה חלקה, מבנה כבד, נמוך, חזק וקומפקטי. הראש גדול יחסית אך לא בוצרה מוגזמת לגודל הגוף. הסימטריה הכללית מתקיימת -הכלב אינו נראה מעוות, והראש הגדול אינו פוגע ביכולת התנועה שלו. הפנים קצרות, זרבובית רחבה, קהה ונוטה כלפי מעלה. כלבים המראים מצוקה נשימתית אינם רצויים. הגוף קצר, מוצק, ללא נטייה להשמנת יתר. הגפים חזקות, שריריות ומוצקות. הגפיים האחוריות גבוהות וחזקות, אך קלות במידה מסוימת בהשוואה לחלקים הקדמיים. הנקבות אינן מרשימות או מפותחות היטב כמו הזכרים. התנהגות / טמפרמנט ראש במבט מהצד הראש נראה גבוה מאד וקצר מהגב עד לקצה האף. המצח שטוח עם עור על הראש וסביבו, רפה ומקומט, לא בולט או תלוי מעל הפנים. בליטות העצמות הקדמיות בולטות, רחבות, מרובעות וגבוהות. מסף המצח (סטופ) מתחיל חריץ רחב ועמוק המתארך לאמצע הגולגולת וניתן לראותו עד לקודקוד. הפנים מקדמת עצם הלחי עד לאף הם קצרים, העור מקומט. המרחק בין הפינה הפנימית של העין (או ממרכז סף המצח בין העיניים) לקצה החוטם אינו עולה על המרחק בין קצה החוטם לקצה השפה התחתונה. אזור הגולגולת סף המצח: חריץ עמוק ורחב בין העיניים. אזור הפנים: במבט מלפנים, תכונות הפנים צריכות להיות מאוזנות בצורה שווה בשני צידי קו דמיוני מהמרכז כלפי מטה. חוטם: חוטם ונחירים גדולים, רחבים ושחורים; בשום אופן לא בצבע הכבד, אדום או חום; הקצה פונה לאחור כלפי העיניים. הנחיריים גדולים ופתוחים, וקו ישר אנכי מוגדר היטב ביניהם. זרבובית: הזרבובית קצרה, נוטה כלפי מעלה ועמוקה מפינת העין עד פינת הפה. הקפל מעל הזרבובית אינו עובר את קו החוטם. שפתיים: השפה העליונה עבה, רחבה, תלויה ועמוקה מאד, שמוטה לגמרי מעל הלסתות התחתונות בצדדים, לא בחזית, מתחברת עם השפה התחתונה בחזית וכמעט מכסה את השיניים. לסתות/שיניים: הלסתות רחבות, מסיביות ומרובעות, הלסת התחתונה בולטת בחזית הלסת העליונה ופונה כלפי מעלה. הלסתות רחבות ומרובעות עם שש שיניים קדמיות קטנות בין הניבים בשורה ישרה. הניבים ממוקמים במרחק רב זה מזה. השיניים גדולות וחזקות ולא נראות כשהפה סגור. במבט מלפנים, הלסת התחתונה נמצאת ישירות מתחת ללסת העליונה ומקבילה לה. לחיים: הלחיים מעוגלות ומתארכות לצדדים מעבר לעיניים. עיניים: במבט מלפנים העיניים ממוקמות נמוך בגולגולת, רחוק מהאוזניים. העיניים וסף המצח נמצאים על קו ישר אחד, בזויות ישרות לחריץ. העיניים מרוחקות זו מזו, אך פינות העין החיצוניות נמצאות בקו הלחיים. העיניים עגולות בעלות גודל בינוני. לא שקועות ולא בולטות. צבען כהה, כמעט שחור, וכשמסתכלים קדימה לא נראה לבן בעיניים. פטור מבעיות עיניים ניכרות. אוזניים: ממוקמות גבוה, כלומר, הקצה הקדמי של כל אוזן (במבט מלפנים) מתלכד עם קו הגולגולת בפינה העליונה של קו כזה, כך שהאוזניים ממוקמות גבוה ורחוקות מהעיניים. האוזניים קטנות ודקות, "אזני ורד" נכונות, כלומר, מקופלות כלפי פנים לאחור כשהקצה הפנימי העליון או הקדמי מתעקל כלפי חוץ ואחורנית, ומראה חלק מפנים האוזן. צוואר: אורך בינוני, עבה מאד, עמוק וחזק. מקושת היטב בעורפו, עם הרבה עור רפוי, עבה ומקומט מעל הגרון, היוצר פימה בכל צד, מהלסת התחתונה לחזה. גוף זנב: ממוקם נמוך, נישא ישר למדי כלפי חוץ ולאחר מכן פונה כלפי מטה. עגול, חלק וללא ציצית שיער או זיפים קשים. בעל אורך בינוני – קצר יותר מאשר ארוך – עבה בבסיסו, מתחדד עד לקצה חד. אחזקת הזנב כלפי מטה (אין לו עיקול מוחלט כלפי מעלה בקצה) ואף פעם לא נישא מעל לגב. גפים רגלים קדמיות: הרגלים הקדמיות חסונות וחזקות, מפותחות היטב, מרוחקות זו מזו, שריריות וישרות, מציגות קו מתאר כפוף קמעא, אך עצמות הרגלים גדולות וישרות, לא עקומות או מעוקלות, וקצרות ביחס לרגלים האחוריות, אך לא קצרות עד כדי כך שהגב יראה ארוך, או יפגום בפעילות של הכלב ולכן יפגע בו. כתפיים: כתפיים רחבות, משופעות ועמוקות, חזקות מאד ושריריות, ונראות כאילו הן "מולבשות" על הגוף. מרפקים: מרפקים נמוכים ומרוחקים מהצלעות. כפות: כפות קצרות, ישרות וחזקות. רגלים אחוריות: הרגלים גדולות ושריריות, ארוכות ביחס לרגלים הקדמיות, כדי להעלות את המותניים. רגלים ארוכות ושריריות מהמותניים לקרסול; קצרות, ישרות, חלק נמוך חזק יותר. ברכים אחוריות: עגולות ופונות מעט כלפי חוץ רחוק מהגוף. קרסולים: על ידי כך הקרסוליים מתקרבות זו לזו והרגל האחורית פונה כלפי חוץ. הקרסוליים מכופפים מעט ויורדות. כפות רגלים: הקדמיות ישרות ופונות מעט כלפי חוץ, גודל בינוני ומעט מעוגלות. הכפות האחוריות עגולות וקומפקטיות. האצבעות עגולות וקומפקטיות, מפוצלות, ומפרקי האצבעות בולטים וגבוהים. צעד / תנועה: הצעדים כבדים ומאולצים, נראה שהבולדוג הולך בצעדים קצרים ומהירים על קצות האצבעות, הרגל האחורית אינה מורמת גבוה, נראה כאילו דוחפות את הקרקע, רצות כשכתף אחת או אחרת קדימה. שלמות התנועה היא בעלת חשיבות רבה. פרווה צבע: אחיד או מנומר (כלומר צבע אחיד עם מסיכה שחורה או זרבובית). צבעים אחידים (צריכים להיות מבריקים וטהורים בסוגם), כלומר, ללא כתמים, אדום על גווניו השונים, חום בהיר, חום שדה וכו' לבן ומנומר (כלומר, צירוף של לבן עם אחד הצבעים שהזכרנו). Dudley, שחור ושחור עם חום צהבהב לא רצוי. משקל שגיאות: כל סטייה מהנקודות שציינו צריכה להיחשב כשגיאה, ומידת החומרה שיש לייחס לה צריכה להיות בהתאמה ישירה לדרגתה ולהשפעתה על בריאות הכלב ורווחתו. השופטים נדרשים לדבוק בקפדנות בתקן הזה ולקחת בחשבון את השגיאות הבאות: שגיאות: שגיאות הגורמות לפסילה כל כלב המראה א-נורמליות פיזית או התנהגותית ייפסל לתשומת לב: כלב זכר צריך להיות בעל שני אשכים הנראים נורמליים ויורדים במלואם לשק האשכים. תקן הגזע הסבר תקן הגזע של הבולדוג האנגלי פורסם לראשונה על ידי המועדון האנגלי לבולדוגים ב- 27 למאי 1875, והיה לבסיס הגידולי של דורות רבים של מגדלים ושופטים באנגליה ובעולם כולו. השינוי היחיד שחל בתקן מאז, הוכנס רק לאחר שנים רבות מאוד, בשנת 1950. השינוי היה במשקל הרצוי של הכלב, שעלה בכל אחד כפי שצוין קודם לכן, לבולדוג האנגלי יש תקן גזע, המתאר את הכלב האידיאלי מבחינה אנטומית, מורפולוגית והתנהגותית . בהמשך אנסה להסביר כל אחת מהתכונות הללו באמצעות מילים ותמונות.
התנהגות הבולדוג האנגלי צריכה להשאיר רושם של כלב אמיץ, חזק והחלטי. כלבים אשר יראו אגרסיביות ותוקפנות יתר או מאידך בישנות יתר – ייפסלו, מכיוון שאלו הן שתי תכונות שלא מאפיינות את הבולדוג האנגלי. הראש בין העיניים של הכלב ישנו שקע, המכונה באנגלית 'סטופ' ובעברית 'סף מצח'. אותו שקע הנו מאפיין חשוב של הגזע, והוא מסייע להבדיל בין כלבים בעלי הבעה נכונה לבין כלבים בעלי הבעה שאינה נכונה. [מהו נכון ומהו לא נכון] הסימטריה היא אלמנט חשוב מאוד לגזע כל כך מסיבי ומגושם. בלא סימטריה לא תהיה לגזע, ולו מידה של אלגנטיות. הסימטריה של אזור הראש היא החשובה ביותר, מכיוון שהדבר משליך על הסימטריה של אזור הלסתות. הדרך הטובה ביותר לבחון זאת היא לחלק את ראשו של הכלב לשני חלקים בעזרת קו דמיוני ואז לנסות ולראות שהסימטריה מתקיימת. החוטם של הבולדוג צריך להיות שחור מאוד. פעמים רבות ניתן לראות כלבים מחוסרי פיגמנטציה על החוטם או חוטם בצבעים אחרים: חום או אדום. החוטם של הבולדוג צריך להיות שחור לחלוטין, וכל צבע אחר ייחשב סטייה חמורה מהתקן. גם באף נחפש, בדרך של פירוק לגורמים, את הסימטריה, שהיא קו עדין ביותר המחלק את החוטם לשניים. נרצה לראות כלבים בעלי נחיריים גדולים ככל האפשר, דבר אשר יאפשר לכלבים הללו לנשום דרך האף ולא רק דרך הפה. זרבובית : הזרבובית של הבולדוג היא קצרה מאוד, עמוקה והייתי אומר אפילו כבדה. זרבובית היא מילה המתארת היטב את כל אזור האף והלסתות, שהוא פיו של הכלב, והאזור המרכזי בפרצוף שהוא כאמור פחוס, קצר ועמוק. תכונה אחרת המאפיינת את הגזע היא הקפל המצוי מעל אפו, אשר שימש אותו בעבר במלחמות נגד השוורים. הדם אשר ניגר בקרבות אלה עלול היה לחדור לאף ולגרום לחנק. לכן טיפחו את הקפל מעל האף. בעבר הקפל עשוי היה להגן על הבולדוג מחנק, אך עם חלוף השנים הוא הפך למקור לבעיות רבות, שהרי הקפלים הענקיים מעל האף מקשים מאוד על נשימתו. הלסתות והשיניים של הבולודוג צריכות להיות חזקות מאוד. לבולודג האנגלי מנשך סנטרי, כלומר הלסת התחתונה ארוכה יותר מהלסת העליונה. הלסת התחתונה מתעגלת ונסגרת כלפי מעלה. בלסת התחתונה אנו מחפשים שש שיניים חותכות הממוקמות בשורה ישרה ככל האפשר בין שני ניבים חזקים וישרים. הגוף של הבולדוגהגוף של הבולדוג צריך ליצור בראש ובראשונה רושם של כוח ועוצמה. לאחר מכן נוכל לפרק אותו לגורמים, ולמצוא את האלגנטיות ואת הסימטריה שאנו מחפשים בכלבי התערוכות של היום. בתיאור הגוף נתחיל עם קו הגב. זהו בלי ספק מאפיין חשוב נוסף בגזע הכל כך מסובך הזה. קו גב שקוע מדי, ישר מדי או ארוך מדי אינם רצויים. אנו מחפשים קו גב גלי אך מאוזן, ואלמנט זה הוא הגורם בסופו של דבר גם לתנועה הטיפוסית של הגזע, התנועה המתגלגלת שיורחב עליה בהמשך. בית החזה, איבר נוסף שצריך להבין לעומק כדי לתאר את הבולדוג האידיאלי. ההנחה הטבעית היא שככל שהחזה פתוח לרווחה, כך טוב יותר, ואולם הדברים הללו רחוקים מלהיות נכונים. חשוב לזכור שמטרת תקן הגזע היא לתת נקודת ראיה נוספת, כיצד צריך להראות כלב אידיאלי זאת מתארים על ידי פירוק איברי הכלב לגורמים ותיאורם באופן האידיאלי. לכל כלב הייתה מטרה שלאורה הוא גודל, ויש להבין שבסופו של דבר, כי כל החלקים המתוארים בתקן אמורים להתחבר וליצור כלב בריא, אשר יוכל לתפקד ולמלא את מטרתו המקורית. בקרב הבולדוג, המטרה הייתה מלחמה בשוורים, דבר שדרש אתלטיות יוצאת דופן, אומץ, ולענייניו יציבות. כל מבנה הבולדוג אם כן אמור ליצור יציבות, אך תארו לכם בולדוג בעל חזה רחב עד מאוד, ובעל חלק אחורי צר עד מאוד. האם כלב זה יהיה יציב? התשובה היא לא. הדגש בגזע זה חייב להיות באיזון. החזה של הבולדוג האנגלי צריך להיות רחב אבל לא רחב מדי, כלומר כאשר מסתכלים על הכלב מלפנים, צריכים לראות שתי רגליים קדמיות ישרות, לא עקומות; גם הכפות צריכות להיות ישרות, כאשר נטייה קטנה שלהן כלפי חוץ עדיין נכונה; העצם צריכה להיות חזקה; בית החזה עצמו צריך להיות חביתי ומעוגל ולהיראות כאילו הוא נופל מעט בין שתי הרגליים הקדמיות של הבולדוג. בית החזה האידיאלי יהיה כשנוכל לצייר את האות "ח", באופן דמיוני כמובן, בין הרגלים הקדמיות של הבולדוג. הזנב הגפיים הגפיים הקדמיות, צריכות להיות ישרות, ללא עיקום בפיסות ובמרפקים, ישרות וחזקות. העצם צריכה להיות רחבה מאוד, והגפיים עצמן יהיו קצרות יותר מאשר הגפיים האחוריות. ואולם גם כאן אנו צריכים להיות זהירים מאוד, ולשים לב שהגפיים לא קצרות מדי, דבר הפוגם מאוד בתנועתו של הכלב, ויוצר מראה של כלב ארוך בעל קו גב מוגזם. המרפקים של הבולדוג יהיו נמוכים ורחוקים מכלוב הצלעות. הכפות של הבולדוג יהיו קמוצות, חזקות וישרות, נקיות מציסטות או מבעיות עור אחרות, וכמובן לא פרוסות. הרגליים האחוריות של הבולדוג גם הן צריכות להיות שריריות מאוד אך ארוכות מהרגליים הקדמיות. ההבדלים בין הרגליים הקדמיות לאחוריות הם שיוצרים את קו הגב הגלי. הרגליים האחוריות מעלות את המותן של הכלב, וכך נוצר קו הגב. הברכיים של הבולדוג צריכות להיות מעוגלות ובעלות נטייה קלה כלפי חוץ. התנועה של הבולדוג היא ה"פינלה" של פירוקו לגורמים. בתנועה נוכל לגלות את כל השגיאות אשר נעלמו מעינינו כאשר בחנו את הכלב בעמידה בלבד. כלב עם תנועה נכונה וטיפוסית לגזע יהיה כלב נכון לגזע, ולהפך. לבולודוג האנגלי תנועה מתגלגלת. יש המכנים אותו "המלח השיכור", וישנם כינויים רבים וטובים. התנועה מלפנים צריכה להיות רחבה מאוד וגאה; הראש צריך להיות מוחזק גאה; והכלב צריך להיראות כאילו הוא מתגלגל כלפיך; התנועה הצדית צריכה להראות לנו את קו הגב הטיפוסי ואת הטרוט (בין הליכה לריצה – דילוג) המקפץ; התנועה האחורית צריכה להראות לנו יציבות בין איברי הגוף השונים ודחיפה חזקה של הרגליים האחוריות. קשה מאוד למצוא בולדוג בעל תנועה טיפוסית ונכונה. אני יכול להעיד שכאשר נתקלים בכלב כזה, המראה הוא מרשים ביותר. |
תקן FCI מס' 149 / 16.04.2004 / בריטניה הגדולה
מהמינים בשניים-שלושה קילוגרמים. לכל גזע מדינת המקור שלו, ומדינת המקור של הבולדוג האנגלי היא כמובן אנגליה. מכאן שתקן הגזע של ההתאחדות העולמית לכלבנות נשען על התקן של מדינת המקור. בתחילת שנות ה- 2000 הגיע הגזע שלנו לשפל בריאותי. באותן שנים ניתן היה לשמוע דיבורים של מגדלים ושל שופטים ברחבי העולם על התפתחות לא נכונה של הגזע, והמשימה שעמדה על הפרק הייתה הבראת הגזע. הטיפוסים שניתן לראות בסוף שנות ה- 90 ובתחילת שנות ה- 2000 היו טיפוסים חולניים, קצרים מאוד על הקרקע, בעלי עצמות ענקיות – לעתים קרובות מעוותות, כלבים שמנים מאוד מרובי קפלים, אשר סבלו מבעיות עיניים, נשימה ומפרקים. לא פעם היה ניתן לראות אף כלבים מתעלפים בזירת התערוכות. 
כאשר אנו באים לתאר את הבולדוג האידיאלי, נתרשם קודם כול מהופעתו הכללית. התקן מפרט את האפיונים שאנו מחפשים – כלב בעל מבנה עבה, לא גבוה, קומפקטי, ובין השורות ניתן יהיה גם למצוא מאוזן. בהופעה הכללית של הבולדוג, נראה שהראש גדול יחסית לגוף אך עדיין שומר על פרופורציות רצויות ולא מציג את הכלב כמעוות. כלבים המראים מצוקה נשימתית אינם רצויים, גם אם התכונות האחרות קיימות בהם. הגוף צריך להיות קצר ומוצק, הגפיים צריכות להיות בעלות מראה שרירי מאוד, הרגליים האחוריות של הבולדוג האנגלי יהיו קלות יותר מאשר הגפים הקדמיות וכן גבוהות יותר. כמו בכל גזע אחר, גם נקבות הבולדוג האנגלי הן פחות מרשימות מהזכרים, והדבר מובא כמובן בחשבון בשיפוט הכלב.
העיניים של הבולדוג: זהו איבר נוסף בראשו של הבולדוג שעשוי לקבוע הבעה טיפוסית [או מנגד הבעה שאינה טיפוסית]. מיקום העיניים ביחס לראש צריך להיות נמוך מאוד, כמעט בקו האף. העיניים צריכות להיות כמעט עגולות, ולא מלוכסנות. כמו כן הן צריכות להיות בעלות פיגמנטציה, והעין עצמה צריכה להיות כהה מאוד – כמעט שחורה. צבע לבן או כל צבע בהיר אחר בתוך העין ייחשב כשגיאה חמורה. חשוב שהעינים יהיו בקו ישר, האחת מול השנייה, כאשר האשליה היא שהעיניים רחוקות אחת מהשנייה ומהאוזניים, אשר מקופלות בקצה הגולגולת בצורת הוורד האופיינית. שינוי נוסף שחל בתקן החדש הוא ההבהרה כי על הבולדוג להיות ללא בעיות עיניים.