בולמסטיף

בולמסטיף - ההיסטוריה של הגזע

מקורות הגזע

הבולמסטיף כגזע הינו גזע צעיר יחסית. את שמו אנו מכירים רק מסוף המאה ה- 19 וגם אז בנוסחים שונים, וכגזע הוא הוכר לראשונה בשנת 1924.
אולם מקורותיו של גזע זה הינם מהותיקים שמכירה ההיסטוריה הכלבנית.
בכדי ללמוד היסטוריה זו עלינו להתחיל בחיפוש אחר הגזעים "מסטיף" ו"בולדוג", אבותיו של גזע זה, שגם העניקו לו את שמו.
שני גזעים אלו הינם עתיקים ביותר ולהם היסטוריה כתובה החוזרת מאות שנים לאחור.

הרישומים הראשונים של כלבי מסטיף ובולדוג
באפריל 1880 התפרסם לראשונה הKENNEL GAZETTE, בתקופה זו הופיעו בו שמות הכלבים שהיו רשומים זה מכבר בקנל-קלאב.
בגיליון מספר 1, שהופיע באפריל 1880 נרשמו 12 מסטיפים ו- 11 בולדוגים.
בסקצית כלבי ההרבעה נרשמו 8 מסטיפים, מתוכם שישה צהבהבים, אחד מנומר כהה ואחד אדום עשיר, משקלם נע  בין 140-180 פאונד 55 (63-81 ק"ג).
עוד הופיע באותו הגיליון רישומם של שני בולדוגים, בצבעים חום ומנומר ובמשקל של 48-55 פאונד (21-25 ק"ג).
במסטיפים שנרשמו ביתרת החודשים של שנת 1880 המשקל נותר זהה, אולם למגוון הצבעים נוספו STONE (אבן), FAWN (חום בהיר) וחום מלוכלך. ב- 1881 נוספו עוד 3 צבעים: FALLOW (חום שדה) עם מסכה שחורה רחבה, חום בהיר (פאון) עם נקודות שחורות וחום עם זרבובית בהירה.
באותה שנה (1881) הוריאציות בצבעים ובמשקל של הבולדוגים הרשומים התרבו. משקלם של הבולדוגים שנרשמו נע מ- 23 פאונד ועד ל- 100 פאונד. כמו כן נרשמו 2 בולדוגים לבנים.

עדויות להכלאות בין מסטיף ובולדוג
המגוון הרחב הזה גרם למגדלים שונים לטעון כי נערכות הכלאות בין הגזעים.
BEWICK חרש העץ המפורסם (1753-1828) כותב כי "המסטיף, בצורתו הטהורה והבלתי מעורבת, נראה רק לעיתים רחוקות. מרבית הכלבים הנושאים שם זה נראים כנושאים דם של בולדוג, מסטיף דני ובנדוג".

BUFFON, חוקר הטבע ומסווג המינים המפורסם, כותב ב- 1755 כי "הבולדוג מייצר, יחד עם המסטיף, כלב שניתן לכנותו "הבולדוג החזק", שהינו גדול בהרבה מבולדוג נורמלי, אולם דומה יותר לבולדוג מאשר למסטיף".

מכתב שנכתב בינואר 1882 לקנל גזט מתלונן המזכיר לשעבר של מועדון הבולדוג כי "בהרבה מאוד בולדוגים יש הוכחה ברורה כי נערכו הכלאות עם מסטיף בכדי לקבל גודל, או עם כלב פאג בכדי לקבל גוף ומסכה שחורה טובה. אני ואחרים, אשר מגדלים בולדוגים במשך כחצי מאה, בדעה כי צריך לנקוט בזהירות רבה לפני שמעניקים זכייה כלשהי לכלב המכונה בולדוג והוא בעל צבע חום, חום בהיר או חום מנומר, מפני שאלו אינם צבעים של בולדוג טהור, שהוא לבן או מנומר או לבן ומנומר".
מן הצד השני ב- 1885 מבקר לוטנט-קולונל גריינר, שופט של כלבי מסטיף, כלבי מסטיף שהוא מוצא בהם סימנים של השפעת הבולדוג "אני מאמין כי הכלאה עם בולדוג הוכיחה עצמה יעילה לשיפור הגזע, באותו אופן בו שיפרה את הגריהאונד, אולם יש לגדל-החוצה את ההכלאה באופן מספק וזאת בכדי להותיר את כל מאפייני המסטיף בלתי פגועים ואילו למעשה עושים בדיוק את ההפך".

הקשר הצרפתי
מעבר למסטיף ולבולדוג יש צורך להזכיר גזע נוסף – דוג דה בורדו. יש לדעת כי בסוף המאה ה- 19 ניתן היה למצוא גם כלבי דוג דה בורדו באנגליה, זאת חרף החשדנות ההדדית שאפיינה את יחסי שני העמים.

ב- 1896 מחווה  W. R. H. TEMPLE את דעתו על "כלבים זרים" שהוצגו בתערוכה "אינני מתיימר להיות שופט של דוג דה בורדו, וכפי שכבר אמרתי בעבר, אם אנגלי רוצה כלב לגמרי אכזרי, בריון מסוכן, הוא יכול למצוא לעצמו בארצו שלו את הבול-מסטיף, מבלי שיצטרך לחצות את התעלה למצוא אחד שכזה".

אנו מוצאים שתי סברות העוסקות בקשר אפשרי בין הגזעים:
א. כי דמם של כלבי מסטיף אנגלי הוכנס לכמה מקווי הגידול של הדוג דה בורדו בצרפת ומשם חזרו גם לאנגליה.
ב. כי הבול-מסטיף הוכלא עם הדוג דה בורדו.

כאשר R. G. MANN סוקר את גזע הבול-מסטיף בסוף שנת 1897 הוא כותב "אין כל ספק כי לפני 10 או 15 שנה השתמשו חובבים צרפתים במסטיף האנגלי בכדי להוסיף למבנה כלביהם... דוגה (דוג דה בורדו) אחד שכמעט ללא ספק נושא עירוב זה בדמו, הוצג באנגליה, מיד לאחר שהגזע הגיע לראשונה לאנגליה, ומספר נוספים הופיעו מאז. דבר זה נותן צבע לתיאוריית הבול-מסטיף (התיאוריה לפיה הבול-מסטיף הוכלא עם הדוג דה בורדו)".

כלבו של שומר היער

הצייד הבלתי חוקי (POACHING ) הינה עברה שימיה כימי האצולה הבריטית. פירוש המונח הינו השגת גבול וגם צייד בלתי חוקי של חיות בר בתוך שטחי אחוזה על ידי מי שאינו בעליה.
אנגליה היתה ארץ של מעמדות, כאשר האצילים ואח"כ תעשיינים בעלי הון, טיפחו  אחוזות ולצידן שטחי צייד ובהם שפע של חיות בר. את האחוזות תחזקו אנשי משק בית מקומיים, ששכרם היה מועט. בכדי לשרוד נאלצו הכפריים להיעזר בצייד בלתי חוקי, עליו נענשו בחומרה בפגעם בקניינם החוקי של בני המעמדות העליונים.

הצייד הבלתי חוקי נעשה בדרך כלל בליל. משיג הגבול היה מלווה בדר"כ בכלב. כלבם של גנבי הצייד נקרא LURCHER והוא היה עירוב בין כלב רועים וכלב רוח. כלב זה התלווה לבעליו והניס את הצייד (ארנבות, פסיונים) אל הצייד. בנוסף היה הלורצר מאומן לתקוף לפי פקודה.

החוקים התייחסו בחומרה רבה לצייד הבלתי חוקי. ויליאם הכובש (שחי במאה ה- 11) הוא שקבע את חוק עונש המוות על צייד בלתי חוקי. הטלת מום, הלקאה וגירוש לשבע שנים לאוסטרליה היו עונשים מקובלים בתקופות מאוחרות יותר.
תפקידם של שומרי היער היה לטפח את חיות הבר בשטחי הצייד של האחוזה, ולהגן עליהן מפני אויבים על שתיים ועל ארבע.
משיגי הגבול היו נואשים, ולא היה להם הרבה מה להפסיד. העונש על עצם הצייד הבלתי חוקי לא היה שונה בהרבה מהעונש על פגיעה בשומר היער. לפיכך היה שומר הלילה נתון בסכנה אמיתית ונדרש לו כלב הגנה בעל גודל, אומץ לב ונחישות; כלב שיכול לתפקד בלילה, בעל יכולת תנועה טובה ומהירות על פני מרחק קצר, חוש ריח טוב והתנהגות שקטה. תפקידו של הכלב היה להשיג ולהצמית את הגנב, עד לבוא השומר. כלב שכזה הפך פופולארי מאוד באחוזות רבות.

המסטיף נחשב ככלב שמירה נהדר, אולם גודלו הרב הפך אותו לאיטי משהו. העירוב הפופולארי עם הבולדוג העניק לבן התערובת את נחישותו של הבולדוג אך פגע במהירותו. לפיכך סביר להניח כי השומרים הוסיפו גם מעט דם של כלבים זריזים יותר כמו בלדהאונד ודני ענק. התוצאה היתה כלב בעל עוצמה וכושר הרתעה של מסטיף, אומץ של בולדוג וזריזות רבה יותר.

תאור של כלב שכזה ניתן כבר במאה ה- 17 ע"י CONRADE HERSBATCH. הכותב אומנם מכנה את הכלב "מסטיף" אך חוקרים לאורך כל הדורות מאמינים כי הוא דיבר על  הבול-מסטיף: "ראשית ה MASTIE ששומר על הבית. למטרה זו עליך להשיג אחד כזה, בעל גוף אימתני, בעל קול חזק, שבאמצעות נביחתו ומראהו יגלה את הגנב ויבריחו כאחד. אם כי די בקולו בלבד. מבנהו לא צריך להיות לא ארוך ולא קצר, ראשו גדול, עיניו חדות ומפחידות חומות או אפורות, שפתיו שחורות, לא מורמות למעלה ולא תלויות יותר מדי מטה; פיו שחור ורחב, לסתותיו רחבות ויוצאות החוצה בכל צד של הניבים, הנראים נוטים החוצה יותר מאשר שיניו האחרות; שיניו העליונות אינן בולטות יותר מדי החוצה, חדות ומוחבאות ע"י השפתיים. פניו כשל אריה, חזהו גדול  ומדובלל. כתפיו רחבות, רגליו גדולות, זנבו קצר, כפותיו גדולות מאוד, אסור שיהיה עדין מדי או אכזר, כך שלא יוותר לגנב אך גם לא יפגע בידידיו. מאוד ערני, לא משוטט בחוצות, אינו נובח ללא סיבה".
 
במהדורה השניה של "THE DOGS OF THE BRITISH ISLES" שנערכה ב- 1872 מוזכר "כלב הלילה של שומר היערות" (GAMEKEEPERS' NIGHT DOG). רבים מאמינים כי הכלב המתואר כאן הינו המקור לבולמסטיף. מצוין כי כלבים אלו, מטיפוס מסטיף או מסטיף מעורב בבלדהאונד, הינם הכלבים ששומרי היער מעדיפים. "יש להם את העדפותהם שלהם והם יודעים היכן להשיג כלבים צעירים מבטיחים אלה מאלה, תמורת סכום כסף קטן. היות ולכלבים אלה אין ביקוש גדול רק לעיתים רחוקות שומר המגדל יותר מצמד של גורים מההמלטה, ולכן אלו יהיו הגורים החסונים והגדולים ביותר. עוצמה וצירוף שמח של אכזריות עם אינטליגנציה הינם הדרישה המרכזית מכלב הלילה".

כפי שניתן ללמוד גם מציטוט זה, הדרישה המרכזית מכלב זה היתה בהקשר לאופיו. הכלב נדרש לאופי יציב, שכן הוא חי עם משפחתו וילדיו של שומר הלילה. בנוסף אסור היה לכלב להסגיר את בעליו בעת מארב, ע"י גרגור או תקיפה טרם שנצטווה לכך. הכלב צריך להיות זריז, מהיר ועדיין גדול וחזק דיו בכדי לגבור על הלורצר וללכוד ולרתק לקרקע את משיג הגבול. יחד עם זאת חשוב היה שהכלב לא יתקוף כל אחד, שכן בתוך שטחי האחוזות היו מעברים (FOOTPATH) ציבוריים ששימשו למעבר הלכי רגל מכפר אחד למשנהו, מעבר זה היה מוגן ע"י החוק.

הפעם הראשונה בה הוגדרו כיתות שיפוט עבור "כלב הלילה של שומר היערות" היה בשנת 1900. בתערוכת שומרי היער (GAMEKEEPER'S SHOW) שנערכה באקווריום המלכותי ככל הידוע נרשמו בקטגוריה זו רק 2 כלבים.

 THORNEYWOOD TERROR  
THORNEYWOOD TERROR נחשב כ"כלב הלילה" המפורסם ביותר. הוא היה כלב קטן ומנומר. בעליו, מר W. BURTON מנוטינגהאם, גידל בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה "כלבי לילה", בעיקר בעלי דם של מסטיף ובולדוג, והרבה להופיע עמם בירידים ובאירועים בהם ניתן היה להפגין את יכולות השמירה של הכלבים. "טרור" הצטיין באירועים אלו, הוא הופיע כשפיו חסום בזמם והתמודד מול כלבים אחרים תמורת פרס כספי. טרור סבב ברחבי בריטניה בכלוב מתכת ונערכו הימורים בשאלה מי יוכל להימלט מהכלב ששוחרר בכלובו כשפיו חסום. כפי שידוע מעולם לא הצליח איש לזכות בהימור זה. במשקל של כ- 40 ק"ג בלבד נחשב טרור ככלי נשק קטלני.

שם הגזע והרישומים הראשונים

שם הגזעלמרבה המבוכה הבולמסטיפים  הראשונים  נרשמו  בספר הגידול הבריטי תחת הכותרת "כלבים זרים" (FORIGN DOGS).
הבולמסטיף הראשון שנרשם בספר הגידול היה זכר בשם NELSON יליד 1879. ב- 1881 נרשם נלסון בספר הגידול תחת ההגדרה  Bull Mastiff בקטגוריה "כלבים זרים". 
רק שנתיים מאוחר יותר, ב- 1883 התווסף אליו BRUTUS, זכר שהוגדר כ-  bull-mastiff.

כפי שניתן לראות שם הגזע אוית באופן שונה מזה המוכר כיום ( (BULLMASTIFF  ולא היתה אחידות.
אני מאמינה כי השינוי באיות השם אינו מקרי, אלא הוא מבטא את השינויים שעברו על הגזע בשנתיים אלו, הוספת המקף, וויתור על האות הראשית בראש כל מילה מסמלים לדעתי את המעבר לקראת איחוד שני חלקי השם לשם גזע אחד – למעשה מסמל הדבר את המעבר מהכלאה בין שני גזעים לגזע מבוסס ומוכר בפני עצמו.
ברישומי הקנל-קלאב הבריטי צויין שם הגזע ע"י 2 מילים ממוקפות עד לאוגוסט 1927. מאז ועד מרץ 1939 נרשם שם הגזע בשתי מילים בלתי ממוקפות, כאשר כל אחת מהמילים מתחילה באות ראשית. באפריל 1939 נרשם הבולמסטיף לראשונה בצורה בה שמו מוכר כיום.

בין השנים 1901-1920 נרשמו 22 כלבי בול מסטיף תחת קטגוריית הגזעים המעורבים. עם זאת עדיין היה הגזע רחוק מאחידות. מוזלי כותב בסביבות שנת 1900 כי "כרגע הטיפוס עדיין מגוון למדי ונדמה כי הוא עוקב אחר האופנה במחוזות שונים. בדרום השתמשו יתר על המידה במסטיף בכדי לקבל גודל; בצפון דמו של הבול-דוג דומיננטי; בעוד שבאזור נוטינגהם ודרבי היה שימוש נרחב בדני ענק וכלבים רבים מאזור זה מראים את התערובת הבלתי רצויה".

בתי הגידול הראשונים
OSMASTON
מר BIGGS מאוסמסטון קורט שליד דרבי החל את גידולו בשנת 1908. היו בבעלותו כלבים שנחשבו לטובים במיוחד.  הרוזן הולנדר, שנחשב כבר סמכה בגזעי הבול, כתב ב THE KENNEL בשנת 1911 תחת הכותרת "גזע כלבים בריטי בלתי מוכר": "הציבור ממעט להכיר את מעלותיו של הבול-מסטיף ועוד פחות מכך את העובדה שהוא קיים כבר פרק זמן ארוך. חסר תכלית להתייחס לכלב זה מנקודת מבט סנטימנטלית. אני מתייחס אליו ביודעי שגזע זה הוא האמיץ ביותר, השומר והמגן המושלם ביותר בעולם" והוא מספר על מר ביגס "בבעלותו מספר פרטים מצוינים והוא מאוד מתעניין ונלהב. ביותר ממקרה אחד הוא חב את חייו לכלביו. אוסמסטון דייזי ואוסמסטון גריפ תפסו בעצמם יותר ציידים בלתי חוקיים מכל כלב אחר" והוא ממשיך וכותב "אינני יודע מהיכן קיבלו את המהירות שלהם ואת אפיהם המצוינים היות ולא הבולדוג ולא המסטיף אינם כלבים מהירים מאוד או בעלי חוש ריח מופלא. אישית אני חושב שהיו זמנים בהם קו של בלדהאונדים הוכנס לגידול וכי השתמשו בקו המיושן של הבולדוגים ולא בזה המודרני".

BARROWCLIFFE  ובתי הגידול STAPLEFORD   ו- PARKVALE 
מר BARROWCLIFFE גידל מסטיפים ובול מסטיפים כאחד והיה אחד השופטים הראשונים שהוסמכו להעניק מועמדות לאליפות לכלבי בול מסטיף. בארוקליף החל לגדל במהלך מלחמת העולם הראשונה והמשיך להיות פעיל בגזע עד יום מותו. את כלבי המסטיף שלו גידל תחת שם בית הגידול  STAPLEFORD, אולם לא רשם אותם בספר הגידול. את כלבי הבול מסטיף שלו רשם בתחילה תחת STAPLEFORD ובשנותיו המאוחרות תחת שם בית הגידול PARKVALE.
כלבו STAPLEFORD AGRIPPA, כלב מנומר, הינו אביהם של הבולמסטיף CH. ROGER OF THE FENNS מצד אחד, ושל המסטיף CH. BILL OF HAVENGORE מאידך. כל אחד מהם כלב רב השפעה על התפתחות גזעו.

ממלחמת העולם הראשונה ועד ההכרה בגזע

מלחמת העולם הראשונה
בתחילת המאה ה- 20 היה הגזע פופולארי מאוד באזורים הכפריים וניתן היה למצוא אותו בסביבת אחוזות רבות. אולם בעקבות מלחמת העולם הראשונה הגיעה תקופה של שפל כלכלי שנמשכה עד לסוף שנות השלושים של המאה ה-20, ואשר הביאה גם לשינוי במבנה החברתי. עם השתנות המבנה החברתי החלו להעלם גם האחוזות ואזורי הצייד שלהן. תפקידו של כלב הלילה של שומר הצייד החל להעלם.

בעוד שבמידלנדס ובאזור BLACK COUNTRY שתמיד נחשבו האזורים של כלבי הבול, המשיכו לגדל במידה רבה את הטיפוס של כלבו של שומר הלילה, הרי שבאזור לונדון העדיפו טיפוס מעט קל וזריז יותר.

על מגוון הטיפוסים שהיה רווח באותה התקופה ניתן ללמוד מהמודעה הבאה שהתפרסמה בגיליון חג המולד 1919 של OUR DOGS: "דרושה - נקבת בול מסטיף צעירה. מיידית; חייבת להיות בול מסטיפית אמיתית, ללא שמץ של דני; מקוים של THORNEYWOOD TERROR או של OSMASTON; צבע מנומר כהה מועדף אך אין התנגדות גם לחום כהה אם מגיע מקוים של מנומר; מסכה שחורה נדרשת; במשקל של לפחות 75 ליברות וחייבת לעמוד במבחן". במדור הדרושים הופיעה גם המודעה הבאה: "דרוש: בול מסטיף או בלדהאונד או תערובת בול מסטיף-בלדהאונד; MOSELEY, FARCROFT, BURSLEM".

"על התפר" בין מסטיף ובולמסטיף
בתקופה זו בלטו מספר כלבים וקווי גידול אשר הטביעו את חותמם בו זמנית על התפתחות שני הגזעים בולמסטיף ומסטיף:

POOR JOE
כלב ששיחק תפקיד חשוב בהתפתחותו של הגזע, והוא מופיע בתעודות של בולמסטיפים רבים. המעקב אחר השושלת שלו ממחיש עד כמה היו כללי הרישום גמישים באותם ימים וכיצד הגבול בין "מסטיף" ל"בול מסטיף" היה מטושטש, עד כדי כך שאותו הכלב עצמו יכול היה להיחשב פעם כמסטיף ופעם כבול מסטיף.
פור ג'ו נרשם בספר הגידול באפריל 1920 כמסטיף, יליד 1916. בשנת 1921, נרשם בספר הגידול, תחת קטגוריית "גידול מעורב" (בול מסטיף), כלב בול מסטיף זכר "לתצוגה" SIR ROGER, יליד 1920, בן ל- POOR JOE שברישום זה מופיע כ- בול מסטיף. באוגוסט אותה שנה, תחת קטגוריה מסטיף "לתצוגה" נרשם אחיו של סיר רוג'ר, זכר בשם פור ג'רי. וכך אנו רואים שבעוד שפור ג'ו עצמו היה רשום כמסטיף, הרי שברישום של אחד מבניו הוא מופיע כבול מסטיף. כאשר הורבע פור ג'ו עם כלבה שצוינה כבול מסטיף בלתי רשומה, אחד האחים נרשם בכבול מסטיף לתצוגה ואילו אחיו לאותה המלטה עצמה נרשם כמסטיף לתצוגה.

KING BALDUR
זוג מפורסם נוסף של כלבים המרבים להופיע הן בתעודות של מסטיף והן בתעודות של בולמסטיפים, הינם קינג בלדור ופנקהול ליידי.
KING BALDUR יליד 1917, נרשם ב- 1918 כמסטיף. הוריו יאנג ג'ון בול ויאנג מרי בול, ילידי 1914, היו אחים להמלטה והיו גם אחיו המלאים של פור ג'ו. יאנג בול מרי היתה אלופה, תמונה שלה מראה כלבת מסטיף אנגלי שהיתה עומדת בכבוד בכל זירת גזע בת ימינו. קינג בלדאר, המסטיף, הפך גם הוא לאלוף.
PENKHULL LADY היתה ככל הנראה כלבה מעורבת שנשאה אחוז ניכר של מסטיף בדמה. הזיווג בין שני כלבים אלה הוביל לצאצאים שנרשמו ככלבי "מסטיף" ונמצאים עד היום באילנות היוחסין של מסטיפים רבים. יחד עם זאת השפיע זוג המסטיפים האלו רבות גם על גזע הבולמסטיף וזאת בעיקר באמצעות הזכר BALDUR'S BEST,יליד  1922 אשר שימש רבות בבית הגידול החשוב לבולמסטיפים פרקרופט.

 MOSELEYו-   FARCROFT
אחד השמות החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, בהתפתחות הגזע בין 2 מלחמות העולם הינו זה של S. E. MOSELEY. הוא היה איש-סטפורדשייר, שמרבית חייו חי ב- BURSLEM. הוא גידל קוקר ספניאל ורועה גרמני והחזיק גם בלדהאונדים ומסטיפים. כאשר הבין כי הבולמסטיף קרוב להיות מוכר כגזע בפני עצמו הוא נקט מספר צעדים שהפכו אותו לגורם מרכזי בגזע. היות וגידל גם גזעים אחרים הוא שמר בבעלותו מספר נקבות בתנאי גידול, שחיו אצל אחרים, ואילו   בבית הגידול שלו החזיק מספר זכרים, שהיו מפורסמים היטב בזמנם. במקרים רבים נשלחו כלבות בכלובי מסע ברכבת על מנת להיות מורבעות עם כלבי פרקרופט. מוזלי דרש שהכלבות תשלחנה עם תעודות היוחסין שלהן, על מנת להתאים להן את הזכר הנאות, והוא אף עודד את החברות במועדון הגזע בכך שזיכה בהנחה של חצי גיני בדמי ההרבעה את חברי המועדון.
 
בכתבה שהתפרסמה עליו בשנת 1925 מצוין כי הוא מגדל ומאמן "כלבי זאב אלזסיים", בול-מסטיפים וכלבי בלדהאונד-מסטיף. יש בבעלותו 15 כלבות גידול מגזע בול-מסטיף ושלושה זכרים מרביעים וכ- 100 גורים שנולדים בבית גידול זה מדי שנה אינם מספקים את הדרישה לגזע. מוזלי מתואר בכתבה כמגדל הותיק והגדול ביותר של הגזע, אשר בשנה האחרונה ייצא כלבים  לאפריקה, אמריקה, קנדה, צרפת, הולנד, בלגיה, מצריים ולפדרציה המלאווית. לא יהיה זה מוגזם להגיד שכל בולמסטיף שחי כיום נושא בשושלת היוחסין שלו לפחות פרקרופט אחד.

הוא הקפיד לגדל רק עם צאצאי מסטיפים או בולדוגים בכדי להימנע מדם של סן ברנרד או דני ענק, שהוכנסו לגזע. הנוסחה שלו, שיצרה את קו הגידול המפורסם, ושאותה רבים חיקו, היתה 60% מסטיף ו- 40% בולדוג.
מוזלי תיאר את כלביו כ"נאמנים וחסרי פחד אך לא מרושעים" ואמרה זו התנוססה בראש נייר המכתבים שלו. כמו כן הרבה לתאר את כלביו כ"גדולים דיים להיות בעלי עוצמה אולם לא גדולים מכדי להיות אקטיביים".
מוזלי, ובעקבותיו המועדון עודדו זכרים בגובה של  68 עד 71 ס"מ ומשקל 41 עד  50 ק"ג  ונקבות בגובה 63 עד  68 ס"מ ומשקל של 36 עד 41 ק"ג. הוא מונה כמה תווי היכר מרכזיים לגזע: "הבול-מסטיף צריך להיות בצבע חום או מנומר, מעט לבן מותר, אינדיקציה לקו הבולדוג שבו. משקלו צריך להיות בין 90 ל- 110 ליברות (40-50 ק"ג), גובהו 27-28 אינטשים (68-71 ס"מ), נקבה יכולה להיות 10 ליברות קלה יותר ואינטש אחד נמוכה יותר. אני מעדיף כלב שיש לו 25-26 אינטש של איכות, על פני גובה של 30 אינטש  וטיפוס של דני ענק. בול-מסטיף צריך להיות כלב פעיל, חופשי מקרסולי-פרה ומכפות פרושות, צירוף מושלם של 60% מסטיף ו- 40% בולדוג. רק מעטים מקדישים מאמצים לגדל כלב כזה שאני מתאר".

בשנת 1925 גידל מוזלי את FARCROFT SILVO, נקבה בצבע ברינדל, שהפכה לבולמסטיף הראשון שזכה בתואר אליפות. סילבו זכתה ב- 14 CC בקרירת התערוכות שלה ונפטרה בשנת 1933.

מעבר להשפעתו הגידולית אין ספק כי מוזלי הוא האדם שהוציא את הבולמסטיף מדמדומי הלילה של "כלב הלילה של שומר היער" אל האור של זירת התערוכות וההכרה הציבורית. הוא היה מודע היטב לחשיבות הפרסום. בסוף שנות ה- 20 הוא פרסם מספר ספרונים בהם פרסם את כלבי ההרבעה שלו. בספרונים אלו היו תמונות ואילנות יוחסין של הכלבים.
למוזלי תפקיד חשוב גם בכל הקשור בהתפתחותו של מועדון הגזע ובכך יש לעמעם במשהו את הטענה כי הוא עשה רק למען האדרת שמו שלו. מוזלי עמד בראש THE NATIONAL BULLMASTIFF POLICE DOG CLUB  במסגרתו עודדו את בעלי כלבי הבולמסטיף להציג את כלביהם בתצוגות. המועדון אף הפיק מדלית ברונזה בצורת ראש של בולמסטיף. מעניין לציין כי ראש זה שונה מראש הבולמסטיף המועדף כיום. ככל הנראה מדובר בראשו של פרקרופט פידליטי.

ככל גורם בעל השפעה רבה כך גם מוזלי זוכה לביקורת רבה. רבים מחוקרי ומפרסמי הגזע כיום ובראשם דגלאס אוליף ולין פרת המרבים לנפץ את המיתוס של מוזלי. החל ממוצאם המפוקפק של חלק מהכלבים בהם השתמש ועד למספר האמיתי של כלבים אותם גידל או ייצא.
בשנת 1937 הלך מוזלי לעולמו.

FARCROFT FIDELITY אחד הכלבים המפורסמים ביותר של מוזלי, אם כי בהחלט לא היחיד, היה  פרקרופט פידליטי, שנרשם ביולי 1922 כבול מסטיף. בין היתר מופיע פידליטי בספרי ההיסטוריה של הגזע בהיותו הבולמסטיף הראשון שזכה בפרס ראשון בתערוכה (בקרפטס).
אמו של פידליטי FARCROFT FAITHFUL אחת מכלבותיו של מוזלי שהוחזקה בתנאי גידול, קשורה לסיפור מרגש במיוחד, המעידה על התכונות האופייניות כל כך לאבותיו של גזע זה, שדמם זרם בעורקיה. פיית'פול כשמה כן היתה עד יומה האחרון, כאשר מצאה את מותה לצידו של בעליה, בקרב עם ציידים בלתי חוקיים באדמות הביצה של יורקשייר. בעליה של פיית'פול כותב למוזלי אחרי האירוע ומבקש גור מאותו קו דם. הוא מספר "הילדים רצו להביא אותה הביתה, כך שנשאתי אותה לאורך כשלושה קילומטר של אדמות ביצה וקברנו אותה במקום בו נוכל לראות את קברה של החברה הטובה ביותר שהיתה יכולה להיות לילד או לגבר, נאמנה עד מוות".
אם נשוב אל בנה, פידליטי, הרי שמתמונותיו שנותרו בידינו ניתן לראות כלב בצבע חום בהיר, הדומה יותר למסטיף בן ימינו. פידליטי היה שונה מבולמסטיפים בני ימינו. בגיל בוגר הוא היה בגובה של 28 אינצ'ים (71 ס"מ), שקל 52 ק"ג, היקף חזהו היה כ- 102 ס"מ, היקף צווארו וראשו כ- 66 ס"מ, היקף הזרבובית כ- 40 ס"מ והיקף הזרוע הקדמית כ- 28 ס"מ. הוא תואר כ"אקטיבי כטרייר".

בין שתי מלחמות עולם

באוקטובר 1924 החליטה הועדה הכללית של הקנל קלאב הבריטי להכיר בכל גזע שרשם 80 כלבים לפחות במשך 4 שנים ובתנאי שלפחות 3 שנים חלפו מאז רישום הכלב הראשון. הגזעים שיוכרו יהיו זכאים ל- CC בתערוכות. בקנל גאזט של דצמבר 1924 הופיעה ההודעה על החלטה זו וכן בהתייחסות לבול-מסטיף תפתח קטגוריה מיוחדת לגזע תחת "וריאטי" . יש להבחין בין בול-מסטיף (טהור) לבין בול-מסטיף (מעורב) כאשר הראשון הינו כלב ששני הוריו ועוד שלושה דורות הינם בול-מסטיפים, ללא הכלאה עם מסטיף או בולדוג.
עד שנת 1925 לא היה עניין רב בבולמסטיף ככלב תערוכות ועיקר העניין בו היה ככלב עבודה. בשנת 1925 נרשמו 68 בול-מסטיפים (22 ע"י מוזלי ו- 46 ע"י מגדלים שונים).
באוקטובר 1927 נכלל סוף סוף הבול-מסטיף (מגידול טהור) ב: REGISTER OF BREEDS. במעמד זה נרשמו 16 כלבים, כאשר רישומו של אחד מהם נפסל אח"כ.

המועדונים הראשונים
עם ההכרה בגזע הוקם ב- 23.6.1925 מועדון הגזע הראשון. היה זה THE MIDLAND BULL-MASTIFF CLUB. מועדון זה שירטט גם את תקן הגזע הראשון .
ב- 4.1.1926 יוסד מועדון גזע שני THE NATIONAL BULLMASTIFF POLICE DOG CLUB שמאחוריו עמד מוזלי.
ב- 1931 נוסד THE BRITISH BULLMASTIFF LEAGUE ועם השנים הפך למועדון מוביל.
ב- 1934 נוסד ה BULLMASTIFF ASSOCIATION וב- 1935 ה- SOUTHERN BULLMASTIFF SOCIETY AND TRAINING CLUB.
למועדונים אלו נוספו אחרי המלחמה גם ה- WELSH AND WEST OF ENGLAND BULLMASTIFF SOCIETY ו- THE BULLMASTIFF SOCIETY OF SCOTLAND

היציאה מגבולות אנגליה
אל מחוץ לגבולות אנגליה החל הבולמסטיף יוצא כגזע בשנת 1930: אז יוצאו הכלבים הרשומים הראשונים FARCROFT EXPORT וחודש אחר כך FARCROFT FIDGET. שניהם נשלחו לארה"ב. עד שנת 1945 כל הרישומים של ספר הגידול הבריטי בדבר יצוא היו לארה"ב (אם כי יש עדויות על יצוא של כלבים לארצות רבות נוספות, יתכן שהיה ללא תעודות של הקנל-קלאב). בינואר 1945 יוצא כלב לקנדה.

האלופים הראשוניםהאלופה הראשונה בגזע היתה כאמור CH. FARCROFT SILVO נקבה מנומרת מגידולו של מוזלי, ילידת 1925.
האלוף הזכר הראשון בגזע היה TIGER PRINCE שזכה בתואר בשנת 1928. היה זה זכר בצבע חום-אדום, שנרשם בשנת 1925.
בתקופה שבין מלחמות העולם, עם העלייה בפופולאריות של הגזע החלו להירשם גם בתי גידול:

OF THE FENNS
בית גידולו של J. E. V. TONEY   החל לרשום בשנת 1930. אחד מאבות בית הגידול הינו ROGER OF THE FENNS שנולד בשנת 1927 אצל מגדל אחר ונקנה ע"י טוני. אם סבתו היתה כלבת מסטיף. גם מצד אביו ניתן למצוא בקו הדם של רוג'ר כלבי מסטיף כאשר סבתו של אביו היתה פנקהול ליידי. רוג'ר הפך לאלוף ולאחד משני הכלבים היחידים שהיו אבות ל- 10 בולמסטיפים אלופי אנגליה. רוג'ר נפטר בשנת 1937. יש הטוענים שלא קיים כיום בולמסטיף שאינו נושא את רוג'ר באילן היוחסין שלו.

BULMAS
בית גידולו המפורסם והחשוב של LEEKE CYRIL, מי שתרם רבות ליצירת הבולמסטיף המודרני. הראש היה עיקר גאוותו של ליקי והוא נחשב כמי שתרם יותר מכל לטיפוס הראש המודרני של הגזע. ליקי פירסם את בית גידולו תחת הסיסמא    Always A-Head with Bulmas" ".

מר ליקי תרם לגזע מרבית חייו. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה  כטייס צעיר ועם תומה שב לחוותו שב- WORCESTERSHIRE וגילה ששוב לא ניתן להתפרנס מחקלאות. המיתוס מספר כיצד באחד הימים, מספר שנים אחרי ששב לאנגליה וטרם מצא את עצמו, ישב ליקי הצעיר לאכול במקום ציבורי ושמע נביחה עמוקה. נביחה זו נגעה בליבו והוא ביקש מבעל המקום לראות את הכלב. היה זה כמובן בולמסטיף, כלב מגידולו של מוזלי. על המקום החליט ליקי כי הוא חייב להשיג לעצמו כלב כזה. ואכן בית גידולו התבסס בעיקר על כלבי FARCROFT. כאשר הבולמסטיף הראשון שלו היתה כלבה אותה רכש ממוזלי בשנת 1924 FARCROFT STAUNCH אותה רשם כ- COUNTESS SYLVIA. כלבה זו לא הוכיחה את עצמה במיוחד והוא רכש כלבה נוספת שילה אוף בולמס, אשר נולדה ב- 1929. SHEILA, בבעלות ליקי וגב' HILL, הפכה לנקבה המייסדת של בולמס. בשלב זה החליט לבסס בית גידול וצירף אליו את הגב' היל. אחד מכלביו המפורסמים באותה תקופה היה CH. BEPPO OF BULMAS אשר זכה ל- 22 CC בחייו.לבפו היתה חשיבות רבה ככלב הרבעה והוא טרם רבות למהלך שינוי הראש אשר הוביל ליקי. לטענתו של אוליף כלב זה מהווה את הגשר בין הגידול שלפני והגידול שאחרי מלחמת העולם.

לאחר מלחמת העולם התפתח בית הגידול בולמס הן מספרית והן מבחינת הטיפוס. אחת ממעלותיו היתה הטיפוסיות האחידה שאפיינה את בית הגידול בתקופה בה עדיין סבל הגזע מריבוי טיפוסים. בשנים אלה היתה אחראית על בית הגידול הגב' MARY BARKER ואחד הכלבים המובילים היה CH. BRANCH OF BULMAS שחי מיד לאחר מלחמת העולם ולזכותו נזקפים אלופים בבריטניה ומחוצה לה. שמו מופיע בתעודות של כלבים רבים. יכולת ההצגה המרשימה של מר ליקי, אשר הפכה את כלביו לבלתי מנוצחים, היתה מן המפורסמות.
 
האלופה האחרונה מבית גידול זה היתה CH. BEAUTY OF BULMAS שזכתה בCC בקראפטס 1957. בשנה זו עקר בית הגידול מאנגליה לארה"ב, לשם הוזמן ליקי ע"י מר LEE TWITTY שהחזיק מספר כלבי בולמס. ב- 1960 חזרו סיריל ליקי ומרי ברקר לאנגליה, ללא אף כלב. יש הטוענים כי השניים היו חוזרים לאנגליה עוד קודם לכן אולם הם לא רצו להעביר את כלבתם ביוטי לידיים זרות ולכן המתינו בארה"ב עד לפטירתה. בשל חוקי ההסגר הנוקשים ששררו באנגליה באותה העת היה ברור כי ישובו לאנגליה בידיים ריקות. זמן קצר לאחר מכן השניים נישאו. בשנת 1963 שפט ליקי את הגזע בקראפטס ואז פרש לחלוטין מהחיים הכלבניים וסירב לשוב לגדל או לשפוט. הוא נפטר בשנת 1971.
השפעת בית הגידול חרגה מגבולות אנגליה, כאשר כלבי בולמס השפיעו גם על הגידול באוסטרליה באמצע שנות ה- 50 של המאה ה- 20.

HARBEX
בית גידולם של בני הזוג WARREN הינו בעל משמעות מיוחדת לחובבי הברינדל. במשך שנים רבות נלחמו בני הזוג וורן כנגד דיעות קדומות והתנגדות לצבע המנומר.
כלבתם הראשונה היתה כלבת ברינדל בשם WILMA OF HARTFORD ובשנת 1935 רשמה הגב' וורן. את המלטת אוף הרבקס הראשונה, שישה זכרים ושתי נקבות. בינהם היה BIG BILL OF HARBEX המנומר.
BIG BILL OF HARBEX
ביג ביל הגיע לגיל של קרוב ל- 14 שנה ונפטר בשנת 1948 בתקופת חייו זכה ב- 109 ניצחונות בזירה ויש הטוענים כי ביג ביל נמצא מאחורי התעודות של כל הבולמסטיפים המנומרים החיים עמנו כיום.

התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה היתה קשה. נותרו מעט כלבים מנומרים. ביג ביל, אחד המנומרים האחרונים שנותרו בבריטניה, היה זקן מכדי להרביע. בני הזוג וורנר הצליחו לאתר את אחד מבניו, HIGHLAND LADDIE כלב לא צעיר, שמעולם לא הרביע, ובמאמץ רב כמו גם מזל הצליחו להגיע לשגר ובו שני אחים PEREGRINE ו- PEARLY KING. פרגרין היה לברינדל הזכר הראשון שזכה ב- CC. אחיו הגיע לגיל 11. מתמונה נדירה של שני האחים הללו אנו רואים שני כלבים דומים זה לזה בצבע מנומר, אולם צבעם בהיר מהמנומר המקובל בבולמסטיף בימינו.
SILBRIN OF HARBEX היתה האלופה ה- 21 בהיסטוריה של הגזע, והשניה מצבע מנומר.
 CHIPS OF HARBEX  בן-נינו של ביג ביל היה הבולמסטיף ה- 71 אשר זכה בתואר אלוף, אולם הוא היה המנומר השלישי בלבד שזכה בתואר.
CAPTAIN TOWLER
יחסי ציבור, מסתבר, אינם המצאה חדשה, והמלטה מיוחדת במינה בכל הקשור ליחסי הציבור של הגזע התבצעה באמצע שנות ה- 30. CAPTAIN CHRIS TOWLER איש חברה ומי שהיה אז עורכו של המגזין SPORTING LIFE חילק את גורי הבולמסטיף שנולדו אצלו באופן שייתן לגזע "זריקת פופולאריות". גור אחד הגיע לבן משפחת המלוכה, הדוכס מגלוססטר, אחר ללורד דרבי ואחר לאלוף האגרוף לן הארבי. גור אחר נמסר למועדון הכדורגל של ארסנל והפך לקמע של הקבוצה. שמו היה GUNNER והוא צעד מסביב למגרש הכדורגל לפני ואחרי כל משחק.

הגזע לאחר מלחמת העולם השנייה

כמו בגזעים גדולים רבים אחרים, מלחמת העולם השנייה היתה תקופה קשה לגזע. בין השנים 1939 ל- 1946 לא נערכו תערוכות אליפות. יחד עם זאת המצב היה טוב יותר מאשר בגזעים גדולים יותר. מספר לא מועט של בתי גידול שמרו על גחלת הגידול בשנים קשות אלו, חלקם ע"י שיתוף פעולה. רשימה של בתי גידול אלו הוכנה ע"י לין פרת (עפ"י סדר אלפא-בתי): BARTICA, BULMAS, BULWYN, BRANSWOOD, CARROKID, CHESTONIAN, OF THE FENNS, FEROX, GRACEDIEU, GOODYEAR, HARBEX, HICKATHRIFT, HARECASTLE, JAYESSEM, LE TASYLL, LYNDORGAR, KENNERLEIGH, KINGSTONE, MABENLY, MAEBEN, MARITIME, MOONDAY, MULORNA, NAVIGATION, PYNTYRCH, PRIDZOR, STANFELL, STOCKTONIAN, TAFFSIDE, THORNEYSIDE, ROSLAND, VALDOR, WILMCOURT.
וכך, עם סיום מלחמת העולם השנייה, נמצא הגזע במצב המאפשר המשך פעילות ושימור של המאגר הגנטי.

בתי גידול שהטביעו את חותמם בשנים אלו היו:

 BUTTONOAK
מר E.L.TERRY ביסס את בית גידולו על כלבי בולמס. כלביו שלו שימשו בסיס לבית הגידול OLDWELL. בית גידולו התבסס על כלבתם הראשונה BIMBI OF BULMAS אותה רכשו ככלבת שמירה ובת לוויה. בשנת 1951 זכתה הכלבה בקראפטס ובעוד שלוש אליפויות חשובות. בימבי היתה אמו של CH. ANTONY OF BUTTONOAK שחי בן השנים 1951-1961 והפך לאלוף ידוע. הטיפוס בקווים אלו היה בעל עצם כבדה ופרווה מחוספסת. עם הזמן השתנה הטיפוס.  בית הגידול התפרסם גם בכלבים האחים ACE OF BUTTONOAK שעומד בבסיס בית הגידול אולדוול ואחיו CH. AMBASSADOR OF BUTTONOAK, אחד הבולמסטיפים המפורסמים בתקופתו. אמבסדור, יליד 1953, היה בעל 12 מועמדויות לאליפות וסגן מנצח קבוצה בקראפטס 1956. יש הטוענים שכלב זה הביא לשינוי מהטיפוס הכבד יותר שהיה נהוג עד אז לטיפוס מעט יותר אלגנטי עם פרווה זוהרת.

BULSTAFF
רות וראלף שורט החלו לגדל בשנת 1949. אף שבית הגידול שלהם מעולם לא היה גדול, הם הטביעו את חותמם על הגזע. הם התחילו עם כלב שרכשו בעת המלחמה, ככלב שמירה. לאחר המלחמה רכשו נקבה ממנה החלו את גידולם. הם גידלו את CH. BULSTAFF ACHILLES הכלב מחזיק שיא מועמדיות האליפות בגזע, שזכה ב- 24 CC מתוכם 23 כמנצח הגזע. כלב זה נמכר בתחילה ככלב בית ורק בגיל שישה חודשים, כאשר התבקשו לקבלו בחזרה, הוא החל בקריירה המופלאה שלו. למרבה הצער הפך כלב זה לעקר בגיל צעיר. אולם הוא הספיק להותיר את חותמו בגידול, בעיקר בארה"ב (דרך קווי הדם של אדם פפינגר).
כלבי בולסטף נפוצו ברחבי עולם, דרא"פ, אוסטרליה, ארה"ב, צרפת, דנמרק, הולנד, ברמודה, איטליה, גרמניה, שוודיה, סינגפור ותיאלנד.
ב- 1951 פרצה שריפה בכלביה של בולסטף, ממנה התקשו להתאושש, ועם מותו של רלף שורט ב- 1974 חדל בית הגידול מלהתקיים.

OLDWELL
בית גידולם של HARRY COLLIAS &BERYL . לבית גידול זה היתה השפעה רבה על התפתחות הגזע לא רק בבריטניה אלא גם בעולם הרחב. הוא התבסס על כלבי BUTTONOAKו- MARBETTE של גברת MILLARD.
בני הזוג קוליאס, עד אז בעלים של  לברדור ורועה גרמני, רכשו את גור הבולמסטיף הראשון שלהם בשנת 1936. הרכישה התבצעה בעקבות מודעה בעיתון. כלב זה נעלם ברבות הימים, ככל הנראה בעקבות ג'יפים של בנות הברית, אשר פקדו את המקום במלחמת העולם השנייה. הניסיון הותיר זיכרון חיובי ובשנת 1942 רכשו  מסריל ליקי (בולמס) כלבה בת 6 חודשים תמורת 3 גיני. כשנתיים אחר כך גידלו את השגר הראשון שלהם. החיידק היכה בבני המשפחה והם חיפשו אחר זכר ונקבה מאיכות משובחת. הכלבים עמם החלו את הגידול היו הזכר ACE OF BUTTONOAK (שאחיו אמבסדור הפך לאלוף) והנקבה CH. BAMBINO OF OLDWELL. שזכתה בקרפטס ב- 1960. מעירוב מוצלח של שני קווי דם אלו החלו את גידולם ב- 1958 ומאז לא חדלו. את שם בית הגידול שלהם שאבו מבית משאבות ישן שנמצא בשטח שבבעלותם. בית המשאבות שאב את מימי התמזה לבתי המגורים במקום בו ניצב בשנות המלחמה המטה של גנרל אייזנהאור באנגליה. את הצלחתם החלו עם שתי אחיות CH. DANCER OF OLDWELL שזכתה שלוש פעמים בקראפטס כמנצחת נקבות, באחת הפעמים היתה גם מנצחת הגזע, ואחותה, אלופה גם היא, DUCHESS.
כלב חשוב אחר היה CH. OLDWELL TOBY OF STUDBERGH יליד 1962 , מגידולה של דורותי באטלר, שהיה אביהם של 9 אלופים.
באמצע שנות ה- 60 גידלו את CH. OLDWELL TOBY OF STUDBERGH שהפך לאחד מכלבי ההרבעה המשפיעים ביותר בגזע. בין השנים 1967-1970 הפכו 9 מצאצאיו לאלופים. בשנת 1968 היו כל 5 הבולמסטיפים שזכו בתואר אליפות צאצאיו. גם AZER OF OLDWELL הפך לאב לתשעה אלופים, וזאת חרף העובדה שהוא עצמו מעולם לא השלים את תואר האליפות. צאצאיו זכו בתארים בין השנים 1974-1978. עד שנת 1991 העמיד בית הגידול 51 אלופים.
בקראפטס 1994 זכה CH. OLDWELL TRUMPS.
HARRY ו- BERYL  COLLIANSS כיום, בשנות ה- 90לחייהם, עדיין פעילים ומגדלים מדי פעם, יחד עם בתם ANN שהינה שופטת ומגדלת.
כיום מעטים הכלבים בבריטניה ובארצות נוספות, שאינם נושאים דם של אולדוול בעורקיהם.

COPPERFIELD
בית גידולם של בני הזוג WARREN. ג'ראלד וורן נולד ברוצ'סטר שבקנט, אזור בו בילה צ'ארלס דיקנס חלק מחייו ואשר מיוצג ברבים מספריו. לכן כאשר החל בגידול אך טבעי היה בשבילו לבחור בשם הנגזר מספריו אלו של דיקנס. כל כלבי בית הגידול נושאים שמות מתוך ספריו של דיקנס, מנהג שבני הזוג וורן שימרו גם אחרי שעקרו ללינקולנשייר.  ג'ארלד וורן נולד בבית כלבני. הוא גודל ע"י סבו, שהיה שומר יער אשר החזיק בבולמסטיפים מעורבים – כלבי לילה עובדים. אמו, אחיו ואחיותיו כולם היו מעורבים בגידול כלבים. בילדותו הוא זוכר תקופה בה חיו בביתם כ- 50 כלבי פוקס טרייר. ג'ארלד עצמו החל עם קוקרים אולם ב- 1947 עבר לבולמסטיף ורכש את הנקבה הראשונה שלו, כלבה מנומרת. הוא עקב אחר התפתחות הגזע ומציין כי בתקופה זו ניתן היה לראות כתריסר בולמסטיפים בכל תערוכה פתוחה, כאשר הכלבים היו מטיפוסים שונים ומגוונים, לעיתים קרובות הם היו גבוהים וכבדים מעל המתואר בתקן, אולם כולם מאיכות טובה. וורן מתאר מצב בו כל המגדלים בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, בשנות ה- 50 וה- 60 , היו בני אותה קבוצת גיל לערך ולכן גם הלכו לעולמם בערך באותה תקופה, מותירים אחריהם חלל ומחסור במגדלים וותיקים, מנוסים, היודעים לגדל קווים בעל איכות וטיפוסיות.  וורן מעיד על עצמו כי בשנות ה- 50, בעודו רווק, החזיק עד ל- 28 בולמסטיפים בו זמנית. עם זאת הוא מודה כי הוא לא רשם את כל המלטותיו וזאת בשל דמי הרישום הגבוהים, אותם הוא מתאר ככאלו שהיו יכולים לספק את מחייתו של בולמסטיף למשך שבוע. הוא מספר כי בשנת 1950 מכר שלושה גורי בולמסטיף במחיר של פאונד אחד לשלושתם ביחד.
בית הגידול מתבסס במידה רבה על כלבי MARBETTE וזאת בדומה לכלבי אולדוול.

ב- 1966 נשא ג'ראלד וורן את DORIS MULLINS ולפי עדותו היתה התחושה ש"הינה אישה שתוכל להציג נפלא את כלבי" אחד הגורמים הראשונים בשיקולי הצעת הנישואין שלו…
בשנת 1967 נותרו הוורנים עם סטוק גידולי מוגבל ורכשו את ALMA OF OVERDEBEN בגיל של 15 חודש. יחד עמה הם החלו בקו גידולי חדש המבוסס על הרבעות שלה עם CH. YORKIST MAGICIAN OF OLDWELL שהיה קרוב לקוי הדם המקוריים שלהם. מצירוף זה נולדה בשנת 1970 CH. COPPERFIELD SARAH POCKET אשר זכתה ב- 16 CC מתוכם 11 בשנת 1972 לבדה, אז גם זכתה בתואר "הבולמסטיף של השנה".

 ב- 1973 הם רכשו את הגור שהפך ל CH. COPPERFIELD MAVERICK OF OLDWELL. לעדותו של וורן עצמו היה זה כלב גס ו"בסיסי" אך אידאלי ככלב רבייה. היה לו ראש  גדול וחזה רחב מאוד וכתפיים חזקות. וורן מתאר אותו כבעל מבנה גוף כשל אגס. הוא היה בעל נחיריים מפותחות היטב ועיניים טובות, שעזרו להיפטר מאנטרופיום בקווים רבים. הם רכשו אותו בגיל שנה. מרוויק זכה רק בCC אחד אך העמיד 90 המלטות ובהן 30 אלופים בכל רחבי העולם. מכלב זה יצרו הוורנרים 4 קווי גידול, באמצעות שיטה של ליין-ברידינג.
כלבים משפיעים נוספים היו COPPERFIELD BEN ALLEN שב1976- זכה בכוכב התערוכה ביותר מתערוכה אחת. ו- COPPERFIELD CAPT BAILEY שזכה בקראפטס ב- 1995. גם בנם של בני הזוג וורן בילי הפך למגדל ושופט של כלבי בולמסטיף.

NAUKEEN
בית הגידול של GRANVILLE DOREEN BLOUNT החל את פעילותו ב- 1963 משילוב של GOODSTOCK ו- TIPDIXON ופעל במשך כ- 40 שנה. עדיין ניכר בתעודות של  היום. הציג מספר נכבד של זוכי קראפטס וכן זכו להצלחה יפה בארצות העולם. ביססו את בית הגידול שלהם על מגוון של קוי דם. יש להם חלק חשוב בביסוס הצלחה של בתי גידול חשובים נוספים באמצעות כלבי הרבייה שלהם.

KELWALL
בית הגידול של לין וולטר פרת הופיע בסוף שנות ה- 60 והיה בית הגידול המשמעותי הראשון בסקוטלנד. בית גידול זה שם דגש מיוחד על הצבע המנומר. הם החלו עם שתי נקבות אדומות BESS  ו- TESS. בשנת 1971 הם רשמו את האלוף הראשון מהגזע בסקוטלנד. בית הגידול החל מסביב לקוי הדם של אמבסדור אוף בוטונוק  והשפעת בית הגידול הזה ניכרת בגידולם עד היום. בשנת 1976 זכה כלבם DARREL OF KELWALL במנצח קבוצה וסגן כוכב התערוכה באליפות שנערכה בבלקפול. מאז לא הצליח עדיין שום בולמסטיף בבריטניה לחזור על הישג זה ולהשיג תואר של סגן כוכב התערוכה באליפות רב-גזעית. באותה שנה זכתה BONNIE OF KELWALL בתואר אליפות והיתה לכלבה המנומרת הראשונה מזה 25 שנה לזכות בתואר אליפות ולאלוף המנומר השלישי בהיסטוריה של הגזע. בית הגידול גידל תמיד בקנה מידה קטן, אך איכותי. כיום הם פחות פעילים.

GRAECIA
בית הגידול של ALAN MAVIS ROSTRON החל את פעילותו ב- 1968. בית הגידול הטביע את חותמו על הגזע עם קו דם מצוין ומספר כלבים חשובים. כלבם המפורסם הראשון היה CH. GRACIA CENTAUR שזכה במנצח הגזע בקראפטס. כמו כן התפרסמו בנו CH. SATURN OF GRAECIA ובנו של סאוטרן CH. GRAECIA MERCURY.

COLOM
MARY COX החלה לגדל בשנות ה- 60. הצלחות בית הגידול שלה החלו רק בסוף שנת 1974. אחת מכלבותיה המפורסמות היתה CH. COLOM FLORIN. הגב' קוקס התפרסמה גם כשופטת וכן ייצאה כלבים לאירופה וצפון אמריקה.

BUNSORO
של HARRIS BILL&FRAN הינו אחד מבתי הגידול רבי ההשפעה והאיכותיים בגזע. ההמלטה הראשונה נרשמה בקיץ 1972. כלבתם הראשונה היתה U BONNY BLONDE אשר הורבעה עם זכר נאוקין ומהמלטה זו נולד CH. BUNSORO CLOUDBURST המהווה את תחילת הקו. CH. BUNSORO DONA היתה האלופה הראשונה שלהם ובעקבותיה באו רבים. BUNSORO DIANNA זכתה כמנצחת גזע במספר תערוכות ב- 1975, 1976. בשנת 1981 זכו אב ובתו  CH. BOMBADILLO OF BUNSORO ו- BUNSORO PROUD MARY בקראפטס כמנצח הגזע ומנצח המין שכנגד. הגידול מתבסס על ליין-ברידינג עם יציאה לקווים מוגדרים אחרים. בית גידול זה מדגיש את חשיבות הגודל והעוצמה בגזע. בית הגידול מאופיין גם בכלבים המנומרים היוצאים ממנו. בית הגידול פועל ומצליח מזה למעלה מ- 20 שנה. בשנות ה- 90 התפרסמו במיוחד בזכר CH. BUNSORO RED SAILS. כיום הם מגדלים בקנה מידה מצומצם.

 PITMANS
בני משפחת LEESON JIM& ETHEL שגידלו גם בול טריירים החלו את פעילותם בגזע בשנת 1970 עם פיטמן ג'נטלמן ג'ים, שהיה מנצח הגזע בקראפטס 1972 ומנצח הגזע בתערוכת היובל. למרות העובדה המצערת שכלב זה מת בגיל צעיר מדום לב הרי שכל הפיטמנים עד היום חוזרים בחזרה אל ג'נטלמן ג'ים. בנו GRAIGYLEA SIR GALAHAD זכה כמנצח קבוצה בקראפטס   1977. אחד מכלבהם המפורסמים היה SHARWELL'S MEAN MR MUSTARD OF PITMANS שהחל בניצחונותיו באמצע שנות השמונים. מסטר מאסטרד נולד ב 1983 וזכה בתואר האליפות ב 1985 הוא היה הבולמסטיף הזכר הזוכה ביותר בשנת 1985, והכלב המרביע הזוכה ביותר בשנים 1986 ו- 1987. בסה"כ זכה ב- 12 CC.  יש הטוענים שלכלב זה היה גם אופי נוח בצורה יוצאת דופן, שגם אותו הוריש לצאצאיו. סיפור בלתי ידוע היא העובדה שכלב זה היה קרוב להיות מורדם לפני שג'ים לסון לקח אותו אליו. גם בית גידול זה  גידל בולמסטיפים מנומרים. בית הגידול פיטמן השפיע על בתי גידול חשובים אחרים באנגליה וכן בארצות נוספות.

THE NEWTONs: CARIGYLEA ו- GALASTOCK
בשנת 1975 נרשמה ההמלטה הראשונה של ביל וג'אן ניוטון תחת השם CARIGYLEA. תחת שם זה הם גידלו את CH. CARIGYLEA SIR GALAHAD כלב רב השפעה על הגזע. כלב זה היה מנצח קבוצה בקראפטס 1977 וכן מנצח קבוצה וסגן מנצח קבוצה במספר תערוכות אליפות חשובות אחרות באנגליה. כלב נוסף שלהם שהצליח בתערוכות היה PITMANS DRUMMER BOY. באנגליה יש לחדש מדי תקופה את רישום שם בית הגידול, אחרת השם אינו נשמר אוטומטית. היות ולא חידשו את השם נאלצו הניוטונים לבחור בשנת 1981 שם חדש ועברו לשם בית הגידול GALASTOCK. ב- 1988 החלו בזכיות משמעותיות תחת שם זה עם אח ואחות לאותה המלטה, שניהם הפכו לאלופים: GALASTOCK DANNY BOY ו- GALASTOCK SUGAR AND SPICE אליהם הצטרף ב- 1991 אחיהם להמלטה GALASTOCK SONNY BOY.

 TARTUFFE
בית הגידול של JOHN SUE REYNOLDS הינו אחד הגדולים ולזכותו נרשמו מספר אלופים. בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 20.
 
JAGOFPEEKO
בית הגידול של EWART GRANT. התפרסם בשנות ה- 80. אחד מכלביו המפורסמים היה JAGOFPEEKO INAM OF OLDWELL שזכה בקרפטס 1984. בית הגידול תרם לישראל שניים מראשוני הכלבים שייבאו לארץ בסוף שנות ה- 80, כלבים איכותיים, שלמרבה הצער מעולם לא העמידו צאצאים.

MAXSTOCKE
בית הגידול של MARY COLIN JONES. החלו את עלייתם במחצית השניה של שנות ה- 80 כאשר בקרפטס של 1988 זכו בדאבל:  MAXSTOCKE GWYLYM כמנצח הגזע ו- CH. MAXSTOCKE BASSEY כמנצחת המין שכנגד. בסי זכתה גם בתואר הבולמסטיף הנקבה הזוכה ביותר לשנת 1987.  ב- 1989 זכתה MAXSTOCKE ELKIE כמנצחת המין שכנגד בקראפטס. שנה אחר כך, בקראפטס האחרון שנערך בלונדון, זכתה אלקי במנצחת הגזע ובמיקום שישי בקבוצה בזירה המרכזית. ב- 1992 זכה MAXSTOKE TEGWYN במנצח המין שכנגד.
בית הגידול השפיע על הגידול בארצות נוספות כגון פינלנד.

DAJEAN
בית הגידול של SHELLEY TOMSETT. בשנת 1992 זכתה CH. DAJEAN GOLDDUST THE POACHERSF

לצפייה בתקן הגזע לחץ כאן
לצפייה בגלריית תמונות הגזע לחץ כאן